התרגום החופשי של המילה "עירוב" הוא ערבוב!, התרגום אונקלוס מתרגם את הפסוק "לא תזרע כרמך כלאים" – "לָא תִזרַע כַּרמָך עֵירוּבִין"
במילה זו משתמשים לכמה מושגים הלכתיים.
חז"ל מלמדים אותנו, שאחת מל“ט (39) אבות המלאכה האסורות בשבת, הוא איסור "הוצאה" כלומר איסור להוציא חפצים כלשהם מרשות לרשות, וכמו כן – אסור להוליך חפצים ברשות הרבים לאורך ארבע אמות (שני מטרים בערך) או יותר.
עירוב הוא שמה של הפעולה ההלכתית הנעשית על מנת לאפשר טלטול, כלומר – סחיבה ונשיאה, של חפצים בשבת במרחב הציבורי, והוצאתם מרשות לרשות. ללא עירוב לא ניתן לצאת לרחוב עם חפצים, עגלות, ילדים וכד', דבר המונע את האפשרות לרוב האנשים, ובפרט משפחות והורים לילדים, לצאת מהבית להתארח, לטייל, ולהתפלל.
הפעולה ההלכתית הנקראת "עירוב" נעשית על ידי הקמת מחיצות פיזיות או מחיצות הלכתיות, המקיפות את האזור בו אנו רוצים לאפשר את הטלטול.
בעניין ההוצאה מרשות לרשות, אנו מבחינים בין ארבע רשויות – רשות הרבים, כרמלית, רשות היחיד, ומקום פטור. כאשר רשות הרבים היא מקום שבו עוברים מספר רב מאוד של אנשים בכל יום ועונה על מספר קריטריונים, רשות היחיד הוא כל מקום המוקף מחיצות ושטחו ארבעה על ארבעה טפחים (32 ס"מ) כרמלית היא מקום שאינו רשות הרבים ואינו רשות היחיד.
רוב השטחים הפתוחים כיום מוגדרים "כרמלית", העירוב תוחם את הכרמלית במחיצות והופך את מקומות אלו לרשות היחיד.
כיום השיטה הנפוצה ביותר להתקנת עירוב היא על ידי העברת חוט דק ומתוח הנישא על גבי עמודים, עירוב זה הוא מחיצה הלכתית, המדמה צורת פתח, הבנוי משתי מזוזות ומשקוף.
בהלכות עירוב ישנם פרטים הלכתיים ופרקטיים רבים, לא מעט עירובים בנויים בצורה שאינה עונה על גדרי ההלכה הבסיסיים, כמו כן בעירוב יתכנו תקלות שונות, כגון קריעה של החוט, אם חלילה מצב זה אכן קורה, וחוט העירוב נקרע, העירוב כולו נפסל, ומיד עם קריעת החוט הטלטול נאסר, בין אם מדובר בהוצאת חפצים מרשות לרשות, ובין אם מדובר על הולכת חפצים ברשות הרבים לאורך ארבע אמות או יותר.
עירוב חצירות (הנחת פת לצורך שיתוף תושבי החצר)
עירוב תחומין (הנחת מאכל להרחבת תחום ההילוך מחוץ לעיר)
עירוב תבשילין (הנחת מאכלים לצורך בישול ביום טוב לצורך שבת)
להרחבה הכנס למילון המושגים
