כיצד אפשר להתיר הוצאת מים מתוך בור בשטח פתוח?

השאלה בהרחבה:

בתוך שטחי המרעה שלנו (שנמצאים מחוץ לעירוב), יש בור מים שאנחנו שותים ממנו, כיצד ניתן להכשיר את הבור על מנת לשתות ממנו מים גם בשבת ?

התשובה בקצרה
יש לעשות צורת הפתח מסביב לבור אך בתנאי שכל השטח המוקף לא יהיה יותר מעשר אמות [כ4.5 מטר על 4.5 מטר לשיעור הקטן]

פתרון נוסף – לעשות גדר מסביב לבור.

הרחבה:

הצורך בהוצאת מי שתיה מהבור, הוזכר במשנה בעירובין וניתן לו פיתרון ייחודי שנקרא "פסי ביראות" או "דיומדין". פתרון זה מבוסס על קולות גדולות שתקנו חז"ל רק על מנת להקל על עולי הרגלים, וחז"ל סייגו היתר זה בכמה תנאים שאינם מתקיימים כיום (רק לעולי רגלים, רק עבור בהמה ולא עבור אדם שיכול להכנס לבור ולשתות בתוכו, ועוד), ולכן על מנת להתיר הוצאת מים מן הבור יש להשתמש בפתרונות שמועילים באופן גורף יותר.

הפתרון המקובל היום להתיר טלטול הינו על ידי "צורת הפתח", וכך יש לנהוג גם כאן

ראשונים שואלים מדוע המשנה לא כתבה גם היא את הפתרון של צורת הפתח לגבי הבורות ובמקומות אחרים, ומשיבים כמה תשובות, ואחת מהם, שנפסקה להלכה בשו"ע, היא שצורת הפתח, כאשר היא מקיפה מארבעה צדדים אינה מועילה אלא במקום שגרים בו.

על פי זה, בבור מים זה מכיוון שאינו מקום מגורים לא תועיל בו צורת הפתח, אך בביאור הלכה מכריע שאם צורת הפתח היא לשטח פחות מעשר אמות, מועילה צורת הפתח גם במקום שאינו מגורים (בתנאי שאינו רשות הרבים, אלא כרמלית).

מכיוון שסייג זה הוא רק בדיני צורת הפתח, הרי שגדר מסביב לבור תתיר את הטלטול בו אף על פי שהוא במקום שאינו מקום מגורים, ניתן לשלב בין גדר לצורת הפתח בהיקף הבור, עיין פרטי הדינים.

מקורות:

משנה עירובין ב, א; רמב"ם שבת יז, ל; תוס' עירובין יא ע"א ד"ה אילימא; רא"ש עירובין א, יג; שו"ע שסב, י; ביאור הלכה שם ד"ה אבל.