בקצרה: אין חוק מפורש המחייב או מתיר לבנות עירוב, אך ישנם סעיפי חוק לשירותי דת הכוללים גם בניית עירוב

בהרחבה:

במשפט הישראלי אין חוק שמחייב לבנות עירוב שבת, אך יש סעיפים שמאפשרים או מסייעים לקהילות דתיות להקים עירוב – בעיקר באמצעות רשות מקומית או דרך משרד הדתות.

הבסיס המשפטי המאפשר הקמת עירוב נשען על הסמכויות שניתנות לרשויות מקומיות ולמועצות דתיות לספק שירותי דת. 

"שירותי דת" אינם מוגדרים במפורש בחוק, ואין פירוט מה כלול או לא כלול בשירותים אלו. אך בהנחיות ובתקציבי משרד הדתות נכללים גם עירובין.

דוגמא לחוק שירותי דת:

חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א–1971 סעיף 2(א):

 "מועצה דתית תספק שירותי דת יהודיים בתחום רשות מקומית".

פקודת העיריות [נוסח חדש], סעיף 249(2):

"לנקוט אמצעים לשם הספקת שירותים לתושבים, לרבות שירותים דתיים לפי צורכי הציבור המקומי".

זהו הסעיף המרכזי שמכוחו רשויות רבות מממנות או מתאמות הקמת עירובין.

חוק עזר עירוני

ישנם עיריות שמחוקקות חוק עזר עירוני לטובת הקמת עירובף לדוגמא:

חוק עזר לירושלים (עירובין), תשמ"ח–1988

סעיף 1 – סמכות להקמה ותחזוקה:

"ראש העיר רשאי, באישור מועצת העירייה, להקים, לתקן או לבטל עירובין לצרכי שבת וחג לפי דרישת הציבור הדתי." 

סעיף 2 – שימוש בתשתיות ציבוריות

 "לצורך הקמת העירובין, רשאי ראש העיר להשתמש בתשתיות ציבוריות קיימות, לרבות עמודי חשמל וטלפון, בתיאום עם הגופים המוסמכים." 

סעיף 3 – מימון ותחזוקה:

 "העירייה תממן את הקמת העירובין ותחזקם באופן שוטף, בהתאם לתקציב המאושר." 

סעיף 4 – פיקוח ואכיפה:

"העירייה תפקח על תקינות העירובין ותנקוט באמצעים הדרושים לתחזוקתם."