האם בבית מלון או בצבא כשכולם אוכלים אוכל שיוצא ממטבח אחד, האם צריך עדיין עירוב חצרות או שהאוכל מאחד את כולם?

בקצרה: בדרך כלל צריך עירוב חצירות

בהרחבה: 

בנושא זה יש בלבול רב, אסכם בקצרה את התשובה.

בהלכה מזוכר 2 מקרים של אוכל משותף בהקשר של עירוב חצרות:

מקרה א' 

תלמידים המקבלים פרס (אוכל או כסף לאוכל) מרבם, וילדים המקבלים פרס מאביהם, או משרתים המקבלים אוכל מאדוניהם – אינם צריכים להניח עירוב חצירות משום שהאוכל מערב אותם

מבואר במשנה ברורה שרק מקרים אלו מועיל האוכל שהם מקבלים כדי לאחד אותם משום שהם "נמשכין אחריהם" אך אדם המקבל פרס מחברו אין מועיל כלל

ולכן רק במקרה של קשר כמו אב ובנו, רב ותלמיד, או אדון ועבד מועיל האוכל שהם נותנים כדי לאחד ביניהם

אך לא במקרה שחדר אוכל במלון או בבסיס צבאי מספק אוכל לכולם

מקרה ב'

בני חבורה שהיו מסובין לאכול וקדש עליהם היום, הפת הנמצאת יכולים לסמוך על הפת המונחת על השולחן כעירוב חצרות

בחיי אדם כתב שדווקא שהיו מסובין מערב שבת, שבזמן כניסת שבת כולם יכלו לאכול מהפת. אך אם הזמינו אותם לאכול בשבת אין זה מועיל.

בחזון איש כתב שדווקא כשמסובין על שולחן אחד ויש בזה עירוב דעת אך לא במקרה אחר

ולכן אם בבית המלון או בבסיס יש בכניסת שבת חדר עם עוגות או חלות במטבח שאפשר לקחת אותם ולאכול, לשיטת החיי אדם יועיל כעירוב חצירות, ולשיטת החזון איש לא יועיל משום שאינם מסובים סביב שולחן אחד

אך אם אין גישה לאוכל לפני שבת אלא רק בשבת עצמה לא יועיל כעירוב חצירות למרות שבשבת כולם אוכלים מאוכל שיוצא ממטבח אחד

מקורות: שולחן ערוך סימן שע סעיף ה' וסעיף ו'. שולחן ערוך סימן שסו סעיף יא. חיי אדם כלל עג ס"ק טז. חזון איש אורח חיים סימן צ ס"ק כד