איך עושים עירוב חצירות?

הנחיות לעשיית "עירוב חצרות"

על מנת להתיר את הטלטול, במקום שמשותף לכמה אנשים, כגון: חצר משותפת, בנין, שכונה, או עיר, צריכים לתקנו על ידי שלושה שלבים:

א. הקפת המקום במחיצות או צורת הפתח.

ב. שכירת רשות מגוי או מומר.

ג. "עירוב חצרות" (לשיתוף הבתים), ו"שיתוף מבואות" (לשיתוף החצירות).

העירוב נעשה או על ידי שאוספים פת מכל בני המקום, או כנהוג על ידי שאחד מזכה את המצות לכולם.

עירוב ושיתוף זה, נעשה כיום באמצעות מצות (400 גרם) כדי שיחזיק מעמד כל השנה, וכדי שיועיל גם לשבת של חול המועד פסח.

נהגו לעשות "עירוב חצרות" לכל השנה בערב פסח, ויש שעושים בכל שבוע ושבוע, לתזכורת, וכדי להוסיף את אלו שלא נכללו בזיכוי בערב פסח כגון גרים ונולדים.

יש שהקפידו להחליף את העירוב דווקא לפני פסח משום חשש שבמצות הישנות יש חמץ. אך במידת הצורך ניתן לחדש את העירוב גם לאחר חג הפסח, בזמן שהמצות זולות.

א. העירוב צריך להיות מיועד לאכילה לכל מי שירצה, ואין להקפיד על מי שלוקח אותו.

ב. אין לכתוב על המצות "לא לאכילה" / "לא לגעת".

ג. יש להניח את כל העירוב בכלי אחד.

ד. העירוב צריך להיות ראוי לאכילה, ושלא יהיה מעופש או מתולע.

ה. העירוב צריך שיהיה במקום שניתן לפתוח אותו (מבחינה הלכתית וטכנית) בשבת.

ו. צריך שהעירוב יהיה בכשרות שכולם יכולים לאכול ממנה, ושהופרשו תרומות, מעשרות וחלה.

ז. יש להניח את עירוב החצרות במקום שגרים בו, ויש בו ארבע אמות על ארבע אמות (2.32/2.32 מטר).

ח. נהגו האשכנזים להניחו בבית הכנסת, ויש שהקפידו שיהיה מונח בבית שאוכלים וישנים בו.

סדר הפעולות:
א. יש לזכות בעירוב הישן לעצמו כדי לבטלו, (יש שנהגו לאכלו בשבת הגדול / לחלקו לציבור / לשורפו בשריפת חמץ)

ב. נותן המצות, לוקח כחצי ק"ג של מצות, באריזה אטומה, ונותנו לאדם אחר שאינו מבני ביתו.

ג. הנותן אומר: "אחר שאברך תגביה המצות, וזכה מהם לכל מי שהעירוב והשיתוף יכול להועיל לו, וכן כל מי שהשיתוף והעירוב יוכל להועיל להם מיום זה ואילך"

ד. הנותן (או אחר שהעירוב מועיל לו) מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על מצות עירוב", (מדין ספק ברכות להקל בדרך כלל אין לברך – ראה הרחבה בהמשך)

ה. המקבל מגביה את ידו טפח, ומתכוון לזכות כפי שאמר לו הנותן – ואינו צריך לומר כלום.

ו. אחרי הזיכוי יאמר הנותן:

"בהדין עירובא ושיתופא (בזה העירוב והשיתוף) יהא שרא לנא לאפוקי ולעיולי (יהא מותר לנו, להוציא ולהכניס) מן הבתים לחצר, ומחצר לבתים, ומבית לבית, ומחצר לחצר, ומגג לגג, ומבתים וחצרות למבוי, וממבוי לכל הבתים והחצרות, שבמקום שהשיתוף והעירוב יכול להועיל להם, ושיוכל להועיל להם (בעתיד), לנו ולכל הדרים במקומות שהשיתוף והעירוב יכול להועיל להם, ויוכל להועיל להם (בעתיד), וכן למי שיתווסף בהם לשבת וליום טוב לכל שבתות השנה ולכל הימים טובים"

אין לברך על עירוב חצירות במקרים הבאים:

א. במידה ויתכן שאדם אחר הניח עירוב בביתו, וזיכה אותו לכל בני המקום.

ב. במידה והעירוב (המחיצות והחוטים) פסולים.

ג. במידה וישנו גוי או מומר, שלא שכרו מהם את רשותם כדין.

ד. כשהעירוב הקודם עדיין קיים.

משום ספק ברכות להקל, ההמלצה שלא לברך על עירוב חצירות!
לפרטים והנחיות צרו קשר בטל' 02-666-49-77 (ניתן לשלוח ווצאפ)