תל המתלקט

תל המתלקט הוא זווית השיפוע של קרקע כדי שיחשב כמחיצה ניצבת, ולא כקרקע מישורית.

שיעור הזווית הוא: "תל המתלקט (כלומר:מטפס כלפי מעלה)  עשרה (טפחים) מתוך ארבע (אמות) – כלומר כדי להגדיר מדרון כמחיצה אנו צריכים שהוא יגיע לגובה של י' טפחים, במרחק של לא יותר מד' אמות. במידה וגובה עשרה טפחים מצטברים על פני אורך של יותר מד' אמות, זווית השיפוע פחות חדה, ואינה נחשבת כמחיצה.

נחלקו הפוסקים האם את מדידת הד' אמות מודדים על פני המישור – או על פני המדרון. להלכה נפסק שאת הד' אמות מודדים על פני המדרון, ולא המישור שתחת המדרון. וזווית השיפוע במעלות היא 24.6

היכן זה פוגש אותנו?

בלא מעט עירובין משתמשים בתל המתלקט כמחיצה, חשוב להדגיש מספר דברים ביחס לשימוש במחיצה זו:

1. לפעמים השיפוע נראה בעין מרשים מאוד, אך אין בו את הזווית הרצויה ויש למדוד עם כלי מדידה.

2. צריך שיהיה רצף במחיצת התל, ובמקרים רבים יש זווית כשרה רק בחלק מן התל, ואח"כ הזווית נעשית שטוחה, ונוצר נתק באמצע המחיצה ונחשב הדבר כפירצה.

3. התל צריך להגיע לגובה עשרה טפחים (80 ס"מ לפחות) את הגובה יש לבדוק בקו ישר כלפי מעלה מבסיס התל ולא בשיפוע.

4. במידה ויש מדרגה באמצע התל, ברוחב ד' טפחים (32 ס"מ) לחלק מן הפוסקים המדרגה יוצרת נתק בין החלק העליון לתחתון, ויש לבחון כל אחד בנפרד.

5. במקרים מסוימים יש לבדוק שאין "גג הבולט" (עיין מושג "גג הבולט")

6. יש לבדוק כיצד התל מתחבר לשאר חלקי העירוב בשני צדדים, במקרים רבים ישנם פרצות במקום החיבורים.

הנסיון מוכיח בעקבות על הנ"ל – ניתן להשתמש בתל רק בצוק החצוב באבן ויש בו רצף ברור, או יציקת בטון (כגון תעלות בשפת הכביש וכד'), או בשפך עפר שיוצר תל ברור ורציף.