בגמרא מבואר שיש חילוק בין יום טוב שני של גלויות, לבין ראש השנה.
יום טוב שני בחוץ לארץ נחגג מספק האם בית דין קידשו את החודש אם לאו, אך החג ביסודו יום אחד הוא.
משא"כ ראש השנה כיוון שיתכן מציאות שנדע בוודאות שראו את מולד הלבנה בל' אלול ואם כן יום זה הוא ראש השנה אף על פי כן במקרה שהעדים יגיעו אחרי תמיד של בין הערביים בית דין לא יעברו את החודש וראש השנה יהיה למחרת.
ולכן תקנו ששני הימים של ראש השנה אינם מחמת ספק אלא כיום אחד ארוך, וקדושה אחת היא.
היכן זה פוגש אותנו?
ראשית יש להדגיש שלמרות שמותר לטלטל לצורך, ביום טוב, גם ללא עירוב, אך אסור לצאת מהתחום ביום טוב!
עירוב תחומין שהניחו אותו בערב יום טוב ראשון בחוץ לארץ, והא נאכל או נלקח, אינו מועיל ליום השני של החג, כיון שהם "שתי קדושות" ורק אחד מהם באמת חג.
משא"כ אם הניח עירוב ליום הראשון של ראש השנה, מועיל העירוב ליום השני גם אם העירוב נאכל כיוון ששני הימים קדושה אחת הם.
דנו הפוסקים האם כשיום אחד של ראש השנה חל בשבת יועיל עירוב התחומין לשני הימים, או כיוון שנוספה קדושת שבת באחד מן הימים, לא יועיל עירוב אחד ויצטרכו לערב שוב ביום השני.
