לא רק אנשים קונים שביתה במקומם אלא גם לחפץ יש את מקום שביתתו ותחומו. למשל: כל חפצי האדם קונים שביתה כתחום בעליהם. חפצי שותפים ניתן להוליכם רק למקום ששני השותפים יכולים ללכת, וישנו דיון בחפצי הפקר היכן הם קונים שביתה. להלכה נפסק שחפצי הפקר הרי הם כרגלי מוצאם כלומר, לכל מקום שהמוצא את החפץ יכול ללכת ניתן גם להוליך את החפץ (כמובן אם אין איסור טלטול כגון ביו"ט).
היכן זה פוגש אותנו?
דוגמא נפוצה למושג זה: אדם המתארח בדירה בשבת, ובעלי הדירה לא נמצאים בעיר, התחום של החפצים הנמצאים בבית (שלא הושאלו לאורחים) כתחום בעליהם, וכיוון שהבעלים קנו שביתה במקום אחר, חפצים אלו מחוץ לתחום. ודינם יהיה כחפץ שיצא מחוץ לתחום.
אם יש עירוב מותר לטלטל כי כל העיר נחשבת כד' אמות. אם אין עירוב בכל מקרה אסור לטלטל,
אך ביום טוב למרות שמותר לטלטל גם כשאין עירוב, חפץ זה יהיה אסור בטלטול כלל כיון שהוא מחוץ לתחום בעליו.
