קרפף

ההגדרה המילולית של "קרפף" הוא מחסן עצים לשימוש לטווח ארוך, ואינו מיועד לשימוש יומיומי. 

מקום זה הוא מוקף מחיצות מכל צדדיו, ומן התורה נחשב לרשות היחיד ומותר לטלטל בו, אך חכמים אסרו בו את הטלטול במידה והוא יותר מבית סאתיים (גודלה של חצר המשכן) משום שאינו מיועד לדיור, דומה הוא לרשות הרבים או כרמלית. 

כיום אנו משתמשים במושג "קרפף" לא רק למחסן הנ"ל, אלא לכל מקום שאינו מוקף לדירה או לצורכי דיור שוטפים.

המשנה מציינת שגינה (של זרעים) וקרפף (מחסן עצים) נאסרים בטלטול אם יש בו בית סאתיים. אך דיר וסהר (מקום מגורי בהמות) מוקצה (חצר אחורית) חצר (חצר קידמית) – אינם קרפף ומותרים בטלטול אפילו הם גדולים מבית סאתיים.

היכן זה פוגש אותנו?

כיום בעירובין ישנם שטחים רבים שאינם מיועדים לדיורים, ונחשבים לחלק מן הפוסקים כקרפף, כגון: שדות, מטעים, מאגרי מים, שטחי קוצים, מדרונות שאי אפשר ללכת בהם, שטחים פתוחים שלא נעשה בהם שימוש, אתרי בניה ועוד.. חלק מן המקומות לכל הדעות נחשבים "קרפף" וחלק מן המקומות נחלקו בהם פוסקי זמנינו.

בעקרון הטלטול נאסר בקרפף עצמו, אך בעקבות כך כל העיר נאסרת בטלטול, בעקבות הכלל "שכל הפרוץ למקום האסור, נאסר בטלטול"

המלצה: את העירוב יש להצמיד ככל שניתן לבתי המגורים, ולהוציא מחוץ לעירוב שטחים מיותרים. גם בתוך שטחי המגורים (במיוחד בסביבה כפרית) יתכנו ויהיו קרפיפות ויש ליתן על כך את הדעת. עירוב שיש בתוכו שדות זרועים בזרעים, או מים בגובה של י' טפחים שאינם ראויים לשתיה (וי"א לכביסה) יש לגדור את המקום בפני עצמו, או לשנות את תווי העירוב מיידית.

שטח של בית סאתיים הוא כ 35 / 35 מטר, כ 1150 מ"ר, ניתן לבצע מדידות במפות לווין כגון Google Earth או Govmap כדי למדוד את שטח הקרפף.