משקוף של צורת הפתח לא צריך להיות חזק שיוכל להחזיק משהו, (בניגוד לקורת מבוי שצריכה להחזיק אריח) ומבואר בירושלמי שמספיק קנה כל שהוא "ואפילו גמי מהני" גמי הכוונה לחוט דק
זה המקור לחוט העירוב שמשמש כיום כמשקוף עליון. נחלקו הפוסקים ביחס לחוזקו של החוט:
המשנ"ב פוסק שאין חסרון בכך שהחוט מתנדנד ברוח, אך צריך שיוכל לעמוד ברוח מצויה, ובאם רוח מצויה תנתק את החוט, המשקוף פסול גם כשאין רוח. ומביא שיש שמחמירים מסיבות שונות שאם החוט רק "מתנדנד" ברוח, צורת הפתח נפסלת. ולשיטתם צריך למתוח את החוט שלא ינוד ברוח מצויה.
חשוב לציין ישנם הסוברים שכל המחלוקת הנ"ל האם תנודת החוט פוסלת היא דוקא אם החוט נמצא בין גבולות העמודים גם כשהוא זז. אך אם הוא יוצא מבין העמודים יתכן ופסול גם למשנ"ב וחמור מכך אם יש ענף המוציא את החוט מבין העמודים.
היכן זה פוגש אותנו?
ישנם חוטים שונים שאפשר למצוא בעירובין השונים, חוט ברזל / חוט שזור / חוט חשמל / חוט דייג / חוט בלאי החוט המומלץ ביותר הוא חוט ניילון בעובי 1.6 מ"מ – ישנם שיקולים רבים בבחירת החוט, אך אחד מן המעלות של חוט זה הוא, שניתן למותחו בצורה מקסימלית בקלות. (יש לשים לב, לפעמים הסרט שקושרים על החוט, גורם לתנודת החוט בעקבות התנגדות הסרט לרוח, ובמקום שיש רוחות עדיף לפעמים שלא לשים סרט סימון)
ומכאן המלצה לכל מי שיש עירוב באחריותו להשתמש רק בחוט זה, הוא פרקטי, ולא יקר.
