הגמרא דנה מהו המקום שגורם לאיחוד או פירוד דיירי החצר, האם מקום האכילה או הלינה. כלומר מה יהיה הדין אם כולם אוכלים יחד אך כל אחד ישן בביתו, או להפך שכולם ישנים יחד אך אוכלים במקומות שונים.
להלכה נפסק שמקום אכילה גורם, ואם כל בני החצר אוכלים יחד נחשבים כאילו כולם גרים בבית אחד, ואין צורך בעירוב חצירות.
היכן זה פוגש אותנו?
ישנם מקרים שונים בהם הלינה מתפצלת לחדרים פרטים אך האכילה משותפת בחדר אוכל אחד. כגון מלונות / ישיבות / בתי חולים / צבא וכד' ואכן במידה וכולם אוכלים בחדר אוכל אחד, אין צריך לערב שם (הקובע הוא המקום בו אוכלים שתי סעודות בשבת)
אך יש לשים לב:
א. אם חדר האוכל מפוצל לשניים על ידי מחיצה / קיר / צורת הפתח נחשב הדבר שאוכלים בשתי מקומות ויש לערב
ב. במקרים רבים יש קבוצות או משפחות שאוכלות בנפרד (בר מצוה / שבע ברכות וכד') וכיוון שאוכלים בשני מקומות צריך לערב
ג. אפילו אם רק אדם אחד אוכל בחדרו מטעמי נוחות / כשרות / דיאטה וכד' נחשב הדבר כשני מקומות של אכילה. וכל הנמצאים נאסרים בטלטול, עד שיערבו
ד. מבואר בגמרא שמחיצה שלא מגיעה לתקרה אינה מחלקת וכך נפסק להלכה
