בגמרא מבואר שמקום פיתא גורם רק אם האדם חפץ לאכול שם, אך אם האדם אוכל שם רק מתוך הכרח, בין אם הוא הכרח טכני או מהותי, ואם היתה לו אפשרות לאכול במקום שהוא ישן היה מעדיף אותה
מקום דירתו לא ייחשב במקום אכילתו אלא במקום בו הוא ישן
היכן זה פוגש אותנו?
להלכה נפסק שאם כולם אוכלים במקום אחד, אין צריך עירוב חצרות כגון בבתי מלון / בתי חולים / ישיבות וכד'
אך בעקבות ההלכה הנ"ל בכל מקום ש "אנן סהדי" שהאדם היה מעדיף לאכול בחדרו, כגון בית חולים שהחולה היה מעדיף לאכול בחדרו אך בית החולים לא מאפשר זאת, או ישיבה שהישיבה לא מאפשר לקחת את האוכל לחדרים במקומות הללו גם אם כולם אוכלים בחדר אוכל אחד נחשב שהדבר שהם מחולקים בדיורים ויצטרכו לערב עירוב חצרות
