מבואר בגמרא שאמת המים החוצה את החצר מצד לצד, אם היא עמוקה עשרה טפחים, ורחבה ד' טפחים אסור למלא ממנה מים, דמוציא מכרמלית לרשות היחיד
הראשונים הקשו בדף יב מובא שלשון ים הנכנס לחצר, ממלאים ממנו?
הרשב"א תירץ שאמה חוצה את החצר מצד לצד ולכן נחשבת ככרמלית. אך לשון ים רק נכנס ולא יוצא, ומחיצות החצר גודרות גם אותו
תוס' תירץ שאמת מים מדובר שעמוקה י' טפחים וכנ"ל, אך בלשון ים מדובר שאינה עמוקה י' טפחים ולכן איננה כרמלית- ולא מבטלת את מחיצות החצר.
המשנ"ב הביא את תירוצו של הרשב"א.
היכן זה פוגש אותנו?
כיון אין לנו אמת מים ולשון ים שנכנס לתוך גבולות העירוב אך יש נפק"מ למחלוקת הנ"ל:
במקרה שיש חריץ או תעלה תחת צורת הפתח כתב החזון איש שהדבר תלוי במחלוקת הנ"ל, לרשב"א גם חריץ עמוק מי' טפחים אם אינו חוצה את החצר מצד לצד אין הוא פוסל את צורת הפתח. וכך כנראה סבר המשנ"ב
ולשיטת תוס' כל חריץ העמוק מי' טפחים פוסל. וכך הכריע החזון איש להלכה
