כשאנו באים לערב, המטרה שלנו היא להפוך את המקום מרשות הרבים או כרמלית, לרשות היחיד.
בפנינו עומדות כמה אופציות כיצד לגדור את השטח:
גדר פיזית:
גדר הלכתית:
לכל מחיצה יש מאפיינים ספציפיים אך ישנם מאפיינים שהם רלוונטים לכל סוגי המחיצות:
גובה המחיצה
גובה המחיצה נלמד מהארון והכפורת שהיו י' טפחים, והכרובים סככו מעליהם (סוכה ד. א.) באופן עקרוני כל שיעורי שבת נמדדים באמה בת ששה טפחים, וכל טפח ד' אצבעות
וכך פסק בשו"ע "איזהו רה"י, מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים" (סימן שמה סע' ב')
ישנם כמה מחלוקות בעניין השיעורים, במידת הטפח, והאם זה אצבעות שוחקות או עצבות. השיעור המקובל ל 10 טפחים לשיטת ר' חיים נאה הוא 80 ס"מ, ולשיטת החזו"א 96 ס"מ, (יש שהחמירו ששיעור טפח הוא 7.5 ס"מ, ושיעור ג"ט 22.5 – במידת האפשר יש להחמיר),
בפועל מחמת סיבות שונות יש להקפיד שכל מחיצה של עירוב תיהיה לפחות בגובה 100 ס"מ. ועדיף במידת האפשר שתיהיה 110 -120 ס"מ.
הסיבה לכך שאנו מוספים על הנדרש, מכמה סיבות:
חוזק המחיצה
"אמר רב אחא בר יעקב: כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה – אינה מחיצה" (סוכה כד. א.)
המקור בהלכה:
לא נתבאר במפורש בשיטת השו"ע והמשנ"ב מהו שיעור התנודה כדי לפסול את המחיצה, ומהו הטעם לפסול זה, ומצינו בזה שתי שיטות עיקריות:
שיטת המשנה ברורה – התנודה עצמה פוסלת, משום שמחיצה צריכה להיות יציבה וחזקה. (יש שביארו שעד תנודה של ג' טפחים המחיצה כשרה. ויש שהורו שכל נדנוד שאינו רעידה בעלמא יפסול את המחיצה)
שיטת החזון איש – שדוקא אם בזמן התנודה המחיצה נפסלת, כגון שגובהה פוחת מי' טפחים, או שמתרוממת ג' טפחים מהקרקע. אך התזוזה עצמה אינה פוסלת.
מחיצה בצד מסתור רוח, ותנודה ע"י אדם
ייסוד מחלוקת המשנה ברורה והחזון איש היא: האם הנדנוד הוא חסרון מהותי במחיצה שאינה נחשבת מחיצה ראויה, או חסרון נקודתי בזמן שהרוח מנידה את המחיצה, מחלוקת זו משליכה על נושאים נוספים:
למשנ"ב – אם המחיצה נמצאית בתוך בית וכד', שמסתירה את הרוח, למשנ"ב אנו נמדוד במידה והיא היתה במקום פרוץ האם היתה נדה ברוח מצויה, במידה וכן, המחיצה פסולה. וכמו"כ אם אדם מנדנד את המחיצה אין בכך חסרון מהותי במחיצה עצמה והיא כשרה.
לחזו"א – מפקפק בזה דאולי כל זמן שלא מתנדנדת בפועל הרי היא כשרה. (וברור שאם אדם מנדנד בצורה שהמחיצה נפסלת, הרי היא פסולה לכו"ע)
להלכה פשוט שאנו צריכים להחמיר כשיטת המשנ"ב. ולא להקל כחזו"א.
דוגמות לגדרות הנדות ברוח:
גדר יוטא, גדר רשת, לחיים מקרטון או דיקט, צמחייה.
מחיצה לארבעה טפחים
"ואלא הא דאמר רב יהודה: קורה ארבע מתרת בחורבה" (עירובין פו.)
"ולהכי נקט ארבעה, דכי אמרת חודין יורדין וסותמין – יהא בין חלל המחיצות ארבעה, דמחיצה העשויה לפחות מחלל ארבעה – אינה מחיצה" (רש"י שם)
"ר"ל שאין צריך לעשות דוקא סביב כל רוחב הגזוזטרא אלא סגי כשיעשה המחיצות סביב הנקב שהוא רחב ד' על ד' טפחים דכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה" (משנ"ב סימן שנה ס"ק ג')
כלומר כדי שמחיצה מכל סוג שהוא, תקרא מחיצה, צריך שתגדור באחד מן הצדדים שטח של ארבעה טפחים לפחות.
הלכה זו מצוייה מאוד, כגון גדרות שהחלק התחתון שלהם נמצא בתוך חריץ צר, גובה המחיצה הכשרה יתחיל רק בנקודה בה יש 32 ס"מ פנויים לפני המחיצה. וכן בעמודי צורת הפתח (שיש להם דין מחיצה) צריכים לגדור שטח של ד' טפחים.
הלכות נוספות
סיכום:
