לפני כשבועיים פנו אלי מהמועצה הדתית "עמק יזרעאל" לתכנון עירוב בכפר הנוער ויצו בנהלל, ביררתי מספר פרטים, וקבענו להפגש בכניסה לכפר הנוער.
אני מגיע לנהלל, ופוגש את יוסי, מנהל התפעול של כפר הנוער, אני שואל אותו אלו שטחים הם רוצים בתוך העירוב, הוא מצביע על בית אחד, ואומר לי: אנחנו צריכים לחבר רק את הבית הזה לחדר האוכל..
אני תמהה למה לחבר רק בית אחד, מה עם כל השאר..? הוא מסביר לי.. תראה בבית הזה גרות בנות שירות לאומי דתיות, שביקשו לעשות עירוב, עקב הרגישות הגבוהה בישוב נהלל בכל הקשור לדת, ושינויים בסטטוס קוו.. אנחנו לא יכולים לערב את כל המתחם, אז נחבר רק את הבית של בנות השירות הלאומי, לחדר האוכל..
אני שואל את יוסי, זאת הפעם ראשונה שיש כאן בנות שירות דתיות..? הוא עונה לי מה פתאום! כבר שנים שיש כאן באופן קבוע בנות דתיות כחלק בלתי נפרד מהצוות.
אז מה קרה עכשיו שביקשו עירוב? אני מוסיף לשאול..
הוא עונה לי אתה לא תאמין, היה כאן שבוע שעבר בחור נוצרי, והוא שאל את הבנות, איך אתן מטלטלות בשבת בלי עירוב ? הבנות התבלבלו לרגע, ואמרו.. תראה אנחנו בטוחות שיש כאן עירוב, יש כאן גדר מסביב למתחם.. ובכלל בכל מקום בארץ יש עירוב.. לא?
אמר להם הבחור, תראו בנות, אני הייתי בצבא כמה שנים עם ביינישי"ם ואתן לא מבינות כמה זה מורכב לבנות עירוב, והסיכוי שיש כאן עירוב בלי שבאמת מישהו בדק או טיפל בזה הוא קלוש..
אני אומר ליוסי.. תשמע, זה פשוט מציאות מטלטלת שנוצרי צריך להזכיר לנו.. לא לטלטל בלי עירוב..
ויוסי עונה לי.. זה עוד סיפור קטן.. בוא אני אפתיע אותך עם סיפור על המוסלמי ותשעה באב..
גדלתי בדימונה, משפחה דתית חמשה ילדים.. בשלב מסויים כל אחד מהילדים תפס כיוון בחיים, חלק נשארו דתיים, אחד מסורתי, אחד חילוני.. ואח אחד שלי חבר לעולם הפשע, היה לו מאפיה, וחיילים.. קרבות שליטה, פרוטקשן.. ואת כל השאר לא כדאי לספר..
יום אחד אחי היה באילת, עשה מה שעשה, לקח מה שלקח.. והפעיל בבית מוזיקה בווליום חריג, במסר ברור לסביבה.. אני כאן, ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות..
לפתע, דפיקות בדלת.. אחי היה בטוח שזה עוד שכן שמתלונן על הרעש.. הוא רגיל לזה..
הוא פותח את הדלת ומולו עומד בחור בעל חזות ערבית.. אחי שואל אותו בטון מאיים, מה את רוצה?? השכן עונה לו בנחת.. תראה אני בחור מוסלמי, לא איכפת לי, תעשה בחיים מה שאתה רוצה, אבל תראה אתה יהודי נכון? תשעה באב היום, איך אתה שומע מוזיקה בקולי קולות ??
אחי היה המום לרגע, לזה הוא לא ציפה.. הוא לא ידע כיצד להגיב, סגר את הדלת, בהשפעת ההלם הוא כיבה את המוזיקה, התיישב על הספה וחשב לעצמו בקול: לאן הגעתי? כל כך נמוך שמוסלמי צריך להזכיר לי שהיום בתשעה באב ??
זה נגע בו במקומות כל כך עמוקים, שבהחלטה של רגע הוא החליט לשנות כיוון, הודיע על פרישה, כיבה פלאפונים, הסתתר מגורמים עויינים, שותפיו לשעבר..
עבר לירושלים, הצטרף לישיבה, חזר בתשובה וכיום מסיים יוסי את סיפורו, אחי בעל משפחה מרשימה, רב קהילה בדימונה.. והכל בזכות השליח המוסלמי שדפק לו בדלת.. ופתח לו את הלב..