היכן למקם עמודי עירוב?

מיקום העמודים

מצינו בפוסקים מספר התייחסויות להלכה "היכן צריך למקום את מזוזות צורת הפתח"? דינים אלו פזורים במספר נושאים שונים. הלכות אלו רלוונטיות מאוד בזמן הקמת עירוב חדש. בדרך כלל ניתן למקום בקלות לפי כל השיטות, בעירובין רבים ניתן לראות שבעקבות חוסר ידע מיקמו את העמודים במקומות בעייתים ולא רק בגלל שיקולים טכניים. ובמידה ולמקים העירוב יהיה את כל הידע והיכולת לנתח נכון שטח העירוב, בקלות יהיה ניתן למקם את המזוזות כראוי.

מקרה א' – עמוד מחוץ לרשות 

"העמיד הקנים אחורי כותלי המבוי בין בסמוך ובין שהרחיקן ג' טפחים פסול. שכותלי המבוי חוצצין ומסלקין את הקנים. ואפילו אם העמיד הקנים משוך למזרח קצת לא אמרינן דצורת הפתח יחשב כמחיצה… וכיון שב' ראשי צורת הפתח הן כנגד אויר, לא חשיב מחיצה לענין שבת"

(חזון איש סימן ע' ס"ק כא')

בשולחן ערוך ובמשנ"ב לא מצאנו התייחסות מפורשת להלכות אלו. אך החזון איש הרחיב וכתב כדבר פשוט שבמידה והעמוד נמצא מחוץ לכותלי הרשות שאותה אני גודר – צורת הפתח פסולה. משום שצורת הפתח צריכה לשמש כמחיצה לרשות הנגדרת, והמזוזות שהם עיקר המחיצה צריכות לשמש כגדר ומחיצה לשטח הרשות. וכפי שהחזון הגדיר זאת "דמה שאחורי הכותל אין לו שום ייחוס למה שבפנים מן הכותל

מקרה ב' – עמוד מוסתר, מול הרשות.

במקרה א' העמוד ממוקם מחוץ לשטח הרשות, ומי שעומד בתוך הרשות, העמוד לא גודר אותו כלל. אך במקרה שהעמוד כן נמצא מול הרשות, אך אינו גודר לבדו, אלא יש חציצה בין העמוד לרשות. במקרה זה ישנה סתירה בחזון איש, ויש שתירצו סתירה זו בצורות שונות, ויש שכתבו שחזר בו ממה שכתב לאיסור, ומכריע שמותר. ויש לעיין בדבר. לכן ממולץ שלא יהיה חציצה בין העמוד לרשות, והעמוד עצמו ישמש כמחיצה לעומד בתוכה. אך אי אפשר לפסול מקרה זה.  

 מקרה ג' – נראה מבחוץ ושוה מבפנים.

              עירובין דף ט עמוד ב 

איתמר; נראה מבפנים ושוה מבחוץ – נידון משום לחי. נראה מבחוץ ושוה מבפנים, רבי חייא ורבי שמעון ברבי. חד אמר: נידון משום לחי, וחד אמר: אינו נידון משום לחי. 

בגמרא נחלקו אמוראים האם לחי של מבוי שניכר רק לעומדים מחוץ למבוי, אך לעומדים בפנים או שאינו ניכר, או שנראה כהמשך הכותל האם כשר או לא. להלכה פסק השו"ע בסימן שסג סע' ט, שלחי שניכר מבחוץ בלבד, כשר. 

נחלקו האחרונים האם קנה של צורת הפתח דינו כלחי של מבוי, וכשר כשניכר מבחוץ או לא:

שיטת המשנ"ב  שגם בצורת הפתח אם מבחוץ ניכר שהוא נפרד מהכותל, והוא דבר בפני עצמו כשר.

שיטת החזון איש שלמרות שללחי מקרה זה כשר, אך קנה של צורת הפתח, לא די לו שניכר מבחוץ, אלא צריך שיהיה ניכר גם מבפנים.

מקרה ד' – רחוק מהכתלים מחוץ לרשות

החזוון איש מוסיף שבמקרה והקנים של צורת הפתח רחוקים ד' טפחים מכותלי המבוי, כלפי חוץ כשר. משום שעמודים נחשבים כמחיצה לארבעה טפחים שלפניהם, והמרחק אינו מהווה פירצה משום שכותלי המבוי ממשיכים עד צורת הפתח מדין עומד מרובה על הפרוץ.

לשיטת המשנ"ב יתכן שגם אם הקנים רחוקים מעט, ולא ד' טפחים, נחשבים "כניכרים מבחוץ" וכשרים.

מקרה ה' – מחיצה אלכסונית

ביארנו במקרים הקודמים שהקנים של צורת הפתח צריכים לגדור את הרשות, ובמידה והם מוסתרים על ידי כותלי המבוי – פסולים. 

במקרה ויש רחוב שכותל אחד ארוך, והכותל שכנגדו קצר, ויש צורת הפתח שסוגרת את הצד הפתח באלכסון. במקרה זה מי שעומד כנגד האלכסון רואה את שני העמודים. נחלקו הפוסקים איזו זווית אלכסונית נדרשת כדי שנגדיר שצורת הפתח הזו גודרת גם את המשולש שכנגד האלכסון, ומתי נאמר שאינה גודרת אלא שטח הרחוב בלבד?

שיטה א' – במידה ויש בשטח המשולש שמול האלכסון, ארבעה על ארבעה טפחים, נחשב הדבר שהמחיצה האלכסונית גודרת גם שטח זה. 

שיטה ב' – במידה וזויית האלכסון היא 24.6 מעלות (תל המתלקט) – כפי שזווית זו מגדירה לי האם תל הוא קרקע או מחיצה עומדת. כך זווית זו בגדירה האם צורת הפתח גודרת רק את הרחוב, או גם את שטח המשלוש בין הקיר הארוך לקצר.

שיטה ג' – במדיה וזווית האלכסון יותר מ' 45 מעלות.  

מקרה ו' – רחוק מהכתלים בתוך הרשות

שולחן ערוך סימן שס"ג סע' ו'

"צריך שלא יהא הלחי רחוק מן הכותל שלושה טפחים"

בשולחן ערוך מבואר שלחי של מבוי צריכה להיות בתוך ג' טפחים – דאל"כ אתי האויר שמשני צידי הלחי מבטלים אותה.

המשנ"ב הביא שם מחלוקת האם גם בצורת הפתח הדין כן, שצריך שיהיה הקנה של צורת הפתח תוך ג' טפחים לכתלים:

   שיטה א' – בצורת הפתח אין את הדין הנ"ל ואפשר להרחיק, והפרצה נסתמת בעומד מרובה.

   שיטה ב' – ג' טפחים ניתן להרחיק – אך אם הרחיק ד' טפחים פסול.

   שיטה ג' – אם צורת הפתח רחוקה רק מצד אחד שלה מן הכתלים כשר. אך אם משני צדדים פסול.

ומכריע המשנ"ב שלכתחילה צורת הפתח תיהיה בתוך ג"ט לשני הכתלים – ובדיעבד גם ביותר מד' טפחים – כשר.

החזו"א כתב שגם האוסרים אינם אוסרים אלא כשרחוק משני צידי צורת הפתח. והוסיף שאם הקנה עצמו רחב מן הפרצה לכו"ע הסתימה נסגרת בעומד מרובה על הפרוץ.

מקרה ז' – צורות הפתח שאינם סמוכות זו לזו

במקרה הקודם עסקנו בדין עומד מרובה על הפרוץ בין צורת הפתח לכותל הרשות. מה יהיה הדין בשני צורות הפתח שביניהם יש יותר מג' טפחים?

המשנ"ב בסימן שמו עוסק בגג הבולט מחוץ לבית, וכותב שם שאפשר להניח קנים תחת התקרה כדי שיחשב צורת הפתח ויוכלו להוציא מהבית לתחת הגג. ומוסיף שאם יש כמה בתים כאלה סמוכים, אין צריך לעשות צורות הפתח לכל גג בנפרד אלא אפשר לאחד את הגגות. 

ומעיר השעה"צ ס"ק ט"ז 

"ולכאורה יש להזהר בזה שלא יהיה בין בית לבית שלושה טפחים"

משמע שאם יהיה ג' טפחים ביניהם, לא נוכל לחברם מדין עומד מרובה על הפרוץ. וביאר החזו"א בסימן ע' ס"ק כ"ג דיתכן שרק פרצה בין כותל למבוי ניתן להתיר בעומד מרובה, אך פירצה בין צורות הפתח צריך שיהיו סמוכות תוך ג' טפחים.

מקרה ח' – עמוד המונח במקום גבוה

חזון איש סימן ע' ס"ק י"ח

"וצריך שיהיה קנה צורת הפתח בתוך חלל המבוי תוך ג' טפחים סמוך לקרקע מבוי. והכא הוי כהעמיד הקנה במקום המתקצר והוא גבוה מקרקע מבוי ג' טפחים"

ישנם ד' מקרים בהם יש לדון כששני העמודים לא מונחים באותו מפלס, ואחד גבוה מן השני:

1. אם העמוד במקום גבוה י' טפחים – לחזו"א פסול משום שהתל מפסיק בין הקנים. ולמשנ"ב פסול אם העמוד מוקף בתל מכל צדדיו.
2. אם העמוד מוגבה פחות מג' טפחים – לכו"ע אין משמעות להפרש הגובה ביניהם ונחשב שהם נמצאים על מפלס אחד.
3. אם עמוד אחד נמצא במקום גבוה יותר מג' טפחים, אך פחות מי' טפחים, במקרה זה העמוד הגבוה לא נמצא ברשות של העמוד הנמוך, וכל אחד גודר רשות אחרת. וכתב החזון איש דפסול – דשני הקנים צריכים להיות בתוך חלל המבוי תוך ג' טפחים.
4. נחלקו הפוסקים במדרגה שהיא גבוהה ג' טפחים אך רחבה ד' טפחים – האם אנו אומרים שכיון שהיא גודרת רשות כשרה (למרות שגובה הקרקע משתנה בין הקנים – ויש חולקים וסוברים שרק במקרה שהולכים בשטח הסמוך לעמוד כשר.

יחס בין שני הקנים 

שני העמודים של צורת הפתח צריכים להיות באותה רשות, אם אם כל קנה נמצא ברשות אחרת, אינן יכולים לגדור דאינם נחשבים כמחיצה אחת, בעקבות הנתק שיש בין שתי המזוזות.

 מהו נחשב כמפריד בין הרשויות? האחרונים נחלקו מה מגדיר הפרדת רשויות בין הקנים.

מקור דין זה נמצא במקור חיים המובא במשנ"ב סימן שסג ס"ק קי"ג:

"אם מעמיד הקנים בתוך הבית או בתוך גדר המוקף מד' רוחותיו לאו כלום הוא ואפילו אם קנה אחד העמיד שם ג"כ לא מהני"

האחרונים הסתפקו בדינו של המקור חיים, וביארו את דבריו באופנים שונים:

1. משנ"ב – כיון שרשות היחיד "כמאן דמליא דמי", כלומר כאילו כל הרשות מתמלאת ונסתמת. הקנה הנמצא שם מתבטל, ולצורת הפתח ישאר קנה אחד בלבד.
2. חזו"א – כיון שיש מחיצה בין קנה לקנה – אי אפשר לצרפם. וכדי לגדור רשות אחת צריך שלא יהיה מחיצה בין הקנים.
3. שו"ת דברי מלכיאל – כיון שהקנה מאחורי הקיר אינו ראוי לקבל דלת. 

החתם סופר חולק וסובר שאם הקנה גבוה י' טפחים מעל גובה מחיצת הרשות – ניכר הוא, וכשר. 

הכר או כמאן דמליא?

המקור חיים מוסיף שם דטעם הפסול משום שהקנה אינו ניכר – דרשות היחיד כמאן דמליא דמי. ויש לדון בדבריו האם עיקר הדגש על כך שאינו ניכר, והנוסח כמאן דמליא הוא לשון מושאלת. או שכוונתו שהדין ההלכתי של "כמאן דמליא" כלומר שרשות היחיד כאילו מלאה, ומילוי זה מבטל את העמוד.

נפק"מ – 1. אם רק ראש העמוד מעל מקום מוקף מחיצות. 2. אם העמוד בתוך מחיצות זכוכית או רשת. 3. האם גם ברשות הגדורה מג' צדדים שבה לא נתחדש שהיא כמאן דמליא. 

מחיצה הלכתית

נחלקו הפוסקים האם דינו של המקור חיים הוא גם כשהעמוד מוקף במחיצה דינית, או רק כשהוא מוקף במחיצות ממש.

מקרים נוספים של חציצה בין הקנים (ע"פ סדר חומרתם):

1. קנה על גבי תל המתלקט – נחשב כקנה ברשות היחיד ופסול כנ"ל. (בנתיבות שבת משמע שמיקל)

פתרון – כפתרונות במקרה א' – ובנוסף ניתן לשטח את זווית התל שיהיה פחות מ 24 מעלות. או ליצור מדרגה באמצע התל ברוחב ד' טפחים, כך שלא יהיה י' טפחים מעל או מתחת למדרגה.

2. קנה ברשות הגדורה מג' צדדים – אינו כמליא, אך נחשב כרשות בפני עצמה. (דעות שונות האם עיקר טעמו של המקור חיים הוא כמאן דמליא, או שהעמוד בתוך רשות בפני עצמה)

פתרון – כנ"ל במקרה א'

3. מחיצה בין הקנים – שני הקנים באותה רשות ומחיצה מפרידה ביניהם, מחיצה זו מפרידה בין הקנים וכל צד נידון בפני עצמו. (חזו"א סי' ע' ס"ק יח)

פתרון: א. להניח של לחיים משני צידי המחיצה. ב. לפסול את המחיצה ע"י הנמכת הגובה לפחות מי' טפחים. או להפוך את המחיצה בנקודה בה היא עוברת תחת החוט , למחיצה תלויה הגבוהה מן הקרקע ג' טפחים.

4. רשות היחיד תחת החוט – שני הקנים באותה רשות, ורשות אחרת מפרידה ביניהם.     (אינו נכלל בדינו של המקור חיים – אך לשיטת החזו"א בסע' ה' – מקרה זה חמור יותר ממחיצה) – בחכמת שלמה ובשות מהרש"ם מקילים.

פתרון – לחבר שני לחיים בכל צד של הרשות תחת החוט. 

5. תל המתלקט בין הקנים – שני הקנים באותה רשות, ותל המתלקט מפריד בין הקנים – יש שמקילים במקרה זה משום:

שדרך הקרקע שיש בה עליות ומורדות, ועדיין נחשב הדבר ששני הקנים נמצאים וגודרים את אותה רשות. 

משום שדין זה של הפרדת הקנים על ידי מחיצה הוא רק במחיצה הנעשית לשם מחיצה, ולא דבר שנעשה מאליו.

פתרון א. להנמיך את התל במיקום בו החוט עובר לפחות מי' טפחים. ב. לשטח את זווית השיפוע שיהיה פחות מ 24 מעלות ג. ליצור מדרגה ברוחב ד' טפחים – ושלא יהיה עשרה טפחים בחלק התחתון או העליון.

6. גוד אסיק תחת החוט – לחזון איש פסול כדין מחיצה בין הקנים. ויש חולקים שרק מחיצה על פני הקרקע, מפרידים בין המחיצות, ולא גוד אסיק.

פתרון – כנ"ל בתל המתלקט

7. שיח או עץ בין הקנים – במידה והוא רחב ד' טפחים, וגבוה י', ולא נד ברוח יש אומרים שפוסל כמחיצה, ויש חולקים שדבר זה אין לו חשיבות מספקת כדי להפריד בין הקנים.

פתרון – א. להנמיך את השיח מי' טפחים. ב. לקצוץ בחלקו התחתון גובה של יותר מג' טפחים, ועל ידי כך להפוך אותו למחיצה תלויה.

8. צורת הפתח תחת צורת הפתח – בשונה הלכות כתב בשם החזון איש שגם העליונה פסולה וגם התחתונה. ויש חולקים שרק העליונה פסולה משום שהתחתונה מפרידה בין שני הקנים, אך התחתונה כשרה.

פתרון– כדי להכשיר את העליונה יש לבטל את התחתונה.

9. רשות היחיד באויר מתחת לחוט – נחלקו הפוסקים האם כשיש רשות באויר כגון מרפסת, או עץ גדול שענפיו גבוהים מן הקרקע והחוט עובר על גביהם, האם רשות זו מפסיקה בין הקנים, או רק רשות הצמודה לקרקע ומפרידה את העשרה הטפחים התחתונים. 

10. מקרים שונים: קונטינר, שירתים ניידים, מכונית נטושה, קרוואן, סוכה – בין הקנים. במקרים אלו יש לבדוק האם זה בנין (סוכה) או דבר נייד המונח על הקרקע. והאם הוא זמני ואינו פוסל, או קבוע ופוסל (לחזו"א) – וישנם שיטות שונות בכמה זמן נחשב הדבר לקבוע שבוע / שלושים יום או יותר. ומה הדין של דבר ארעי המונח זמן רב (רכב תקין שלא בשימוש מסיבות צדדיות)

דין ד' טפחים

וקיימא לן בכל דוכתא דמחיצה שאינה ראויה לארבעה – לאו מחיצה היא, דאין רשות היחיד לפחות מארבעה טפחים (רש"י עירובין ה.)

בכל הדינים הקשורים למחיצה, השיעור המלווה אותנו ביחס לגובה הוא עשרה טפחים, וביחס למשך המחיצה או לשטח שהמחיצה צריכה לגדור הוא ד' טפחים. משום כך גם חלל צורת הפתח צריך שיהיה לפחות ד' טפחים. ושהשטח הפנוי לפני צורת הפתח לתוך הרשות יהיה ד' טפחים. 

לסיכום:

יש להפריד בין הקמת עירוב חדש, לעירוב קיים. בזמן הקמת עירוב חדש יש לתת את הדעת על הנ"ל ולחפש את התווי המהודר ביותר לעירוב במידת האפשר. במקרים רבים ניתן בקלות למקם את שני העמודים ללא חציצה ביניהם. במקרים שהעירוב קיים בעירובים הכלליים יש להקפיד על פסיקת המשנ"ב ולפסול עירוב שיש עמוד המונח בתוך רשות המוקפת מד' צדדים. ובעירובים השכונתיים מקפידים גם על שיטת החזו"א שלא תהיה מחיצה רגילה או מחיצה דינית בין הקנים.